ביאור שטיינזלץ על פסחים פ״ז

1 א משנה האשה בזמן שהיא בבית בעלה אם שחט עליה עבורה בעלה קרבן פסח ושחט עליה גם אביה — תאכל משל בעלה שמן הסתם דעתה לאכול אצל בעלה, ומסתבר שהתכוונה להימנות על חבורתו. הלכה רגל ראשון שלאחר נישואיה לעשות אותו בבית אביה כדרך שהיה נהוג, אם שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה — תאכל במקום שהיא רוצה שבמקרה זה אין להחליט מה הוא המקום שמעדיפה.

2 יתום שיש לו כמה אפוטרופסין ושחטו עליו אפוטרופסין וכל אחד מהם צירף אותו לחבורתו — יאכל במקום שהוא רוצה. עבד של שני שותפין — לא יאכל משל שניהם, לא מזה ולא מזה, אלא אם כן הסכימו מראש היכן יאכל. מי שחציו עבד וחציו בן חורין — לא יאכל משל רבו שלאותו מחצית בן חורין שבו לא התכוון בעליו לתת לו מקרבן הפסח במתנה ונמצא שאינו ממנויי פסח זה ולכן צריך הוא להתנות דבר זה מראש.

3 ב גמרא על ההלכה שבמשנה שבמקרים מסויימים מקום אכילת הפסח יהא כפי רצון האוכל, אומרים: שמעת מינה לומד אתה מכאן שיש ברירה כלומר, שאנו מקבלים את ההנחה שבשעה שהאשה תחליט לאכול מזה או מזה יתברר הדבר למפרע עם איזו חבורה היא נמנית, ושאלה זו בדבר ברירה לא סוכמה בהלכה עדיין. ודוחים: מאי מה משמע שתאכל במקום שהיא רוצה כוונתו בשעת שחיטה, שאז עליה להחליט מה היא רוצה.

4 ורמינהו משליכים מראים סתירה ממקור אחר ששנינו בו: אשה, רגל הראשון אחר הנישואין אוכלת בקרבן פסח משל אביה. מכאן ואילך, רוצה — אוכלת משל אביה, רוצה אוכלת משל בעלה,

5 ומשיבים: לא קשיא קשה ואין כאן סתירה אלא שני מקרים הם, כאן שאמרנו שיכולה תמיד לבחור ברדופה לילך באשה הלהוטה תמיד ללכת לבית אביה ומן הסתם שם מוצא חן בעיניה יותר ולכן גם בשאר השנים עדיין סביר לומר שהיא מתלבטת על איזה קרבן להימנות, ולכך אוכלת לפי בחירתה. כאן במשנתנו, שלדבריה רק בשנה הראשונה אוכלת לפי בחירתה, אבל בשאר השנים פשוט הדבר שאוכלת משל בעלה בלבד, מדובר בשאינה רדופה.

6 וכעין זה מצאנו על מדרש המקראות: "אני חומה ושדי כמגדלות אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום" שיר השירים ח, י, ואמר ר' יוחנן: ככלה שנמצאת שלימה בבית חמיה והכל מרוצים בה, ורדופה להוטה לילך להגיד שבחה בבית אביה איך היא מקובלת בבית חמיה. כדכתיב כמו שנאמר בדומה לכך: "והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" הושע ב, יח, שאמר ר' יוחנן: שתהא ככלה בבית חמיה לאחר נשואיה ולא ככלה בבית אביה שהיא מאורסת עדיין ואין עוד קרבה בין בני הזוג.

7 ג כיון שהוזכרו כתובים אלה דורשים אף בפסוקים קרובים: "אחות לנו קטנה ושדים אין לה" שיר השירים ח, ח אמר ר' יוחנן: זו רמז ליהודי מדינת עילם, שזכתה ללמוד שהיו בין תושביה כאלה שנעשו תלמידי חכמים, אבל לא זכתה ללמד שלא זכו להשפיע וללמד לרבים.

8 "אני חומה ושדי כמגדלות" שיר השירים ח, י, אמר ר' יוחנן: "אני חומה" — זו תורה, "ושדי כמגדלות" — אלו תלמידי חכמים המשפיעים לאחרים מחכמת התורה ובכך מגינים הם על דורם כמגדלי שמירה. ורבא אמר: "אני חומה" — זו כנסת ישראל, "ושדי כמגדלות" — אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שמהם יונקת כנסת ישראל את כוחה הרוחני.

9 במדרשים בשבח ישראל אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: מאי דכתיב שנאמר : "אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם בנותינו כזוית מחטבות תבנית היכל" תהילים קמד, יב,

10 "אשר בנינו כנטעים" שלא נפגמו ונשברו, אלא הם כנטיעות בריאות, אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא. "בנותינו כזוית" — אלו בתולות ישראל שאוגדות שומרות פתחיהן לבעליהן, ואינן נבעלות לאחרים. וראיה לדבר שזויות אלה, הן דבר המלא וסגור? שכן הוא אומר: "ומלאו כמזרק כזוית מזבח" זכריה ט, טו, הרי שלשון "זווית" מורה על משמעות מילוי, וכן הוא באשה שהיא מלאת תאווה לבעלה איבעית אימא אם תרצה אמור ראיה מהכא מכאן מפסוק זה "מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן" תהילים קמד, יג

11 "מחטבות תבנית היכל" אלו ואלו כלומר בחורי ישראל ובתולות ישראל השומרים אל צניעותם מעלה עליהן הכתוב כאילו נבנה ההיכל בימיהן.

12 ד וכיון שנזכר מקרא מספר הושע דורשים עוד בדברים האמורים שם. נאמר: "דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עזיהו יותם אחז יחזקיה מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל" הושע א, א. אמרו חכמים: בפרק בזמן אחד נתנבאו ארבעה נביאים, וגדול שבכולן בשנים הושע, שנאמר: "תחלת דבר ה' בהושע" הושע א, ב שהוא היה הראשון בין בני חבורתו. שאם לא תפרש כן אפשר לשאול: וכי בהושע דבר תחלה מכל הנביאים? והלא ממשה עד הושע כמה נביאים! אמר ר' יוחנן: הכוונה תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק, ואלו הן: הושע ישעיה עמוס ומיכה.

13 אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: בניך כלומר בני ישראל חטאו. והיה לו להושע לומר לה' בתחילה: הלוא בניך הם, בני חנוניך אהוביך הם, בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהן, אבל לא דיו שלא אמר כך, אלא אמר לפניו: רבונו של עולם, כל העולם שלך הוא, וכיון שחטאו ישראל העבירם החליפם באומה אחרת.

14 אמר הקדוש ברוך הוא: מה אעשה לזקן זה שאינו יודע לסנגר על ישראל? אומר לו: לך וקח אשה זונה והוליד לך בנים זנונים, ואחר כך אומר לו: שלחה מעל פניך. אם הוא יכול לשלוח — אף אני אשלח את ישראל. שנאמר: "ויאמר ה' אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים" הושע א, ב, וכתיב ונאמר לאחר מכן: "וילך ויקח את גמר בת דבלים" הושע א, ג, ודרשו חכמים את שמה "גמר" אמר רב: שהכל גומרים בה את ביאתם ותאותם. "בת

15 דבלים", הוא כפל המלה דיבה, דבה רעה בת דבה רעה כלומר גם היא וגם אמה היו נושא לדיבה ורינון. ושמואל אמר: דבלים היא כפל המלה דבלה, שמתוקה בפי הכל כדבלה שכל הגברים יודעים אותה. ור' יוחנן אמר: שהכל דשים בה כדבלה, שדבלה, שהיא מן התאנים המיובשות וכבושות, נעשית על ידי דישת וכבישת הגרוגרות.

16 דבר אחר: "גמר", אמר רב יהודה: רמז הוא שבקשו הגויים לגמר לכלות ממונן של ישראל בימיה, ר' יוחנן אמר: לא בקשו בלבד אלא כך עשו בזזו וגמרו, שנאמר: "כי אבדם מלך ארם וישמם כעפר לדש" מלכים ב' יג, ז.

17 נאמר: "ותהר ותלד לו בן ויאמר ה' אליו קרא שמו יזרעאל כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא והשבתי ממלכות בית ישראל ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נשא אשא להם ותהר ותלד בן ויאמר ה' אליו קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם" הושע א, ג-ט,

18 לאחר שנולדו לו שני בנים ובת אחת, אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: לא היה לך ללמוד ממשה רבך? שהוא רבם של כל הנביאים שכיון שדברתי עמו פירש מן האשה, אף אתה — בדול עצמך ממנה מאשה זו, אמר לו: רבונו של עולם יש לי בנים ממנה ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה.

19 כיון שכך אמר לו הקדוש ברוך הוא: ומה אתה שאשתך זונה ובניך בני זנונים ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים הן כך אתה קשור בהם, ישראל שהן בני, בני בחוני שנבחנו ועמדו בנסיונות בני אברהם יצחק ויעקב, והם אחד מארבעה קנינין שקניתי בעולמי כלומר שהם חשובים כל כך שנאמר עליהם שהם קנינו של הקדוש ברוך הוא

20 ואלו הם: תורה קנין אחד, דכתיב שנאמר: "ה' קנני ראשית דרכו" משלי ח, כב. שמים וארץ קנין אחד, דכתיב שנאמר: "ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ" בראשית יד, יט. בית המקדש קנין אחד, דכתיב שנאמר: "ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו" תהלים עח, נד. ישראל קנין אחד דכתיב שנאמר: "עם זו קנית" שמות טו, טז ואתה אמרת העבירם החליפם באמה אחרת!

21 כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו שימחל לו חטאו שדבר רעה על ישראל. אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שאתה מבקש רחמים על עצמך בקש רחמים על ישראל שגזרתי עליהם שלש גזירות רעות שאמר עליהם "יזרעאל" גלות, "לא עמי" ו"לא רוחמה" בעבורך משום שקטרגת עליהם.

22 עמד ובקש רחמים ובטל גזירה. והתחיל לברכן, שנאמר: "והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה" הושע ב' א-כה.

23 אמר ר' יוחנן: אוי לה לרבנות לשררה שמקברת את בעליה שמקצרת את ימיהם. וראיה לדבר שאין לך כל נביא ונביא שלא קיפח איבד ארבעה מלכים בימיו, כפי שנאמר בהושע, וכן נאמר עוד: "חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה" ישעיה א, א, שארבעה מלכים מתו בימיו, ושררתם היא שגרמה להם למות בקיצור ימים והוא האריך ימים מכולם.

24 אמר ר' יוחנן מפני מה זכה ירבעם בן יואש מלך ישראל להמנות בכתוב עם מלכי יהודה הצדיקים מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס.

25 ושואלים: ומנלן דאימני ומנין לנו שנמנה עמם? ומשיבים: שנאמר "דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עזיה יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל" הושע א, א.

26 ומנלן ומנין לנו שלא קיבל לשון הרע — דכתיב שנאמר: "וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמר קשר עליך עמוס בקרב בית ישראל וגו'" עמוס ז, י, וכתיב ונאמר: "כי כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו" עמוס ז, יא אמר ירבעם: חס ושלום אמר אותו צדיק כך שירבעם ימות בחרב ואם אמר — מה אעשה לו ומדוע יענש? שכינה אמרה לו והוא חייב לנבא.

27 ב אמר ר' אלעזר: אפילו בשעת כעסו של הקדוש ברוך הוא הריהו זוכר את הרחמים. שנאמר: "כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל" הושע א, ו, שגם בשעת הדין נזכרת לשון רחמים "ארחם". ר' יוסי בר ר' חנינא אמר מהכא מכאן מהמשך הפסוק: "כי נשא אשא להם", משמע שה' מבטיח להם סליחה.

28 ואמר ר' אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר: "וזרעתיה לי בארץ" הושע ב, כה. כלום אדם זורע סאה — אלא כדי להכניס כמה כורין ואף ישראל יתוספו עליהם עוד מבני הגרים בזמן הגלות.

29 ור' יוחנן אמר מהכא מכאן יש להביא ראיה לרעיון זה שנאמר: "ורחמתי את לא רחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה" הושע ב, כה כלומר גם אלה שלא היו עם ישראל "לא עמי" יהפכו ליהודים "עמי אתה".

30 ועוד אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי: מאי דכתיב מהו שנאמר: "אל תלשן עבד אל אדנו פן יקללך ואשמת" משלי ל, י, וכתיב: "דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך" משלי ל, יא, ולכאורה יש לתמוה משום את אביו יקלל ואת אמו לא יברך אל תלשן?

31 ומה הקשר בין הפסוקים אלא בא להדגיש וללמדך אפילו דור של רשעים שאת אביו יקלל ואת אמו לא יברך — בכל זאת אל תלשן עבד אל אדניו. מנלן מנין לנו ראיה לזה — מהושע שכעס ה' עליו על שקיטרג על ישראל — למרות חטאיהם.

32 אמר ר' אושעיא: מאי דכתיב מהו שנאמר "צדקת פרזונו בישראל" שופטים ה, יא, צדקה עשה הקדוש ברוך הוא בישראל שפזרן לבין האומות שאילו הגלה אותם למקום אחד בשעת הגזירה היו חס ושלום מתכלים כאחד. והיינו דאמר ליה ההוא מינא זהו שאמר לו מין אחד לר' חנינא: אנן מעלינן מינייכו אנחנו הגויים מעולים מכם היהודים לגבי סובלנות, כתיב בכו נאמר בכם: "כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום" מלכים א' יא, טז, ואלו אנן איתינכו גבן כמה שני ולא קא עבדינן לכו מידי ואלו אנחנו אתם נמצאים אצלנו כמה שנים ואין אנו עושים לכם דבר אמר לו: רצונך יטפל לך תלמיד אחד והוא ישיבך תשובה בענין זה.

33 נטפל ליה לו ר' אושעיא אמר ליה לו: טעם הדבר אינו משום צדקתכם, אלא משום דלא ידעיתו היכי תעבדו משום שאינכם יודעים איך תעשו שבענין זה, תכלינן כולהו — ליתנהו גבייכו תכלו את כל היהודים אין הם נמצאים אצלכם מאי דאיכא גבייכו אם תכלו את מי שנמצאים אצלכם, קרי לכו מלכותא קטיעתא יקראו לכם מלכות קטועה שהורגת חלק מאנשיה. אמר לו אותו מין: גפא דרומאי! נשבע באלילי רומי, בהא נחתינן ובהא סלקינן בבעיה זו אנו עולים ובבעיה זו אנו יורדים שאנו מתחבטים באמת תמיד בבעיה זו ואיננו יודעים מה לעשות בישראל.

34 ג תני שנה ר' חייא: מאי דכתיב שנאמר: "אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה" איוב כח, כג יודע הקדוש ברוך הוא את ישראל שאינן יכולין לקבל גזירות אכזריות אדום לפיכך הגלה אותם לבבל שאנשיה פחות אכזריים. ואמר ר' אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבבל אלא מפני שעמוקה כשאול שהרי היא ארץ עמקים ובקעה כדי לרמז להם את מה שנאמר: "מיד שאול אפדם ממות אגאלם" הושע יג, יד. ר' חנינא אמר: מפני שקרוב לשונם של בני בבל, הוא הארמית, ללשון תורה ומסייע הדבר לישראל הגרים בה ללמוד תורה.

35 ר' יוחנן אמר: מפני ששיגרן לבית אמן שהרי מולדת אבות האומה היא בארם נהריים אשר בבבל. משל לאדם שכעס על אשתו להיכן משגרה — לבית אמה.

36 והיינו וזו היא דרשתו של ר' אלכסנדרי שאמר: שלשה חזרו למטעתן למקומן הראשון, אלו הן: ישראל, כסף מצרים, וכתב שהיה על לוחות הברית. ישראל — הא דאמרן זו שאמרנו שחזרו לבבל. כסף שבזזו ישראל ממצרים דכתיב שנאמר: "ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שושק מלך מצרים על ירושלם ויקח את אוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך ואת הכל לקח" מלכים א' יד, כה-כו. כתב הלוחות דכתיב שנאמר: "ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם" דברים ט, יז, ותנא שנויה תוספתא: לוחות נשברו ואותיות פורחות וחוזרות למקומן הראשון לעיני ישראל הרואים זאת.

37 עולא אמר: שגלו ישראל לבבל כדי שיאכלו